פסק-דין בתיק ת"א 11813-09-10

מבוא

1.      התובע, יליד 25/9/1985, נפגע ביום 29/1/96 בביתו עת נפל מגובה ונחבל במרפק שמאל. הוא פונה לבי"ח פוריה, שם אובחן כי הוא סובל משבר מרוסק במרפק שמאל. בשל חומרת הפציעה אושפז התובע למשך 9 ימים, במהלכם הוא עבר שני ניתוחים לשחזור וקיבוע השבר. הניתוח הראשון בוצע ביום קבלתו ובעקבותיו התקבלה עמדה לא משביעת רצון של השבר. בשל כך הוא עבר ביום 31/1/96 ניתוח חוזר לשחזור וקיבוע השבר, שבעקבותיו התקבלה עמדה טובה של השבר.

2.      ביום 7/9/10, כ-14.5 שנים לאחר אירוע התאונה, הגיש התובע נגד מועצה מקומית מג'אר תביעה כספית, בטענה כי המועצה התרשלה כלפיו בכך שלא ערכה עבורו ביטוח תאונות אישיות, וזאת בניגוד לחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, המטיל על רשות החינוך חובה לבטח כל תלמיד בביטוח תאונות אישיות במשך כל שעות היממה, בין אם התלמיד שילם פרמיית ביטוח ובין אם לאו. התביעה הוגשה תחילה כתביעה בגין נזקי גוף ולאחר מכן היא תוקנה לתביעה כספית, כאשר הסעד הכספי הועמד על סך 176,000 ש"ח.

3.      המועצה כפרה בטענות התובע ובחבותה לפצות את התובע וטענה, בין היתר, כי התביעה התיישנה או נגועה בשיהוי ניכר ולפיכך דינה להידחות על הסף. במקביל הגישה המועצה הודעה לצדדים שלישיים נגד שלושה נושאי משרה במועצה; מנכ"ל המועצה - מר טנוס סוהיל (צד שלישי מס' 1), נגד מר דגש עמאד - מנהל מחלקת החינוך במועצה (צד שלישי מס' 2), נגד ד"ר אסעד עראידה - ראש המועצה לשעבר (צד שלישי מס' 3) ונגד הראל חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה את אחריותם של נושאי המשרה.

לטענת המועצה, שלשת נושאי המשרה התרשלו בכך שלא יישמו את הוראות חוק לימוד חובה, ולא דאגו לבטח את התובע בביטוח תאונות אישיות. היא טענה עוד, כי אחריותם של נושאי המשרה בוטחה בפוליסת ביטוח שהונפקה על ידי הראל ולפיכך מוטלת על נושאי המשרה ועל הראל חובה לשפותה בגין כל סכום שתחויב לשלם לתובע, אם תחויב.

4.      טענת המועצה להתיישנות התביעה נדחתה במסגרת החלטת ביניים שניתנה ביום 21/10/10, כך שסוגיה זו אינה עומדת על הפרק.

5.      אין מחלוקת בין הצדדים, כי עקב התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%, וכי אילו המועצה הייתה דואגת לבטח אותו בביטוח תאונות אישיות, הוא היה זכאי לתגמולי ביטוח בסך 8,000$, נכון ליום האירוע. בין הצדדים התגלעה מחלוקת באשר לזכאותו של התובע לתגמולי ביטוח בגין ריתוקו לבית, למיטה או למוסד רפואי, וכן בעניין זכאותו להפרשי הצמדה וריבית נוכח העובדה שהתביעה הוגשה, כאמור, בחלוף יותר מ-14.5 שנים מיום האירוע.

6.      בישיבת יום 21/12/11 הסכימו הצדדים, כי פסק הדין בתביעה העיקרית יינתן על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט, ואילו פסק הדין בהודעה לצד שלישי נגד הראל יינתן לאחר הגשת סיכומים בכתב מטעם המועצה והראל בשאלת הכיסוי הביטוחי. עוד הוסכם, כי ככל שייפסק לתובע סכום כלשהו וככל שייקבע כי קיים כיסוי ביטוחי לנושאי המשרה אצל הראל, הסכום לתובע ישולם ישירות על ידי הראל, וזאת תוך 30 יום ממתן פסק הדין.

התביעה העיקרית

7.      כאמור, קיימת הסכמה בין הצדדים, כי התביעה העיקרית תוכרע על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

8.      לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים וביתר המסמכים שהוגשו על ידם, הנני מקבל את התביעה ומעמיד את הסכום המגיע לתובע על סך 35,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט בסך 4,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ש"ח.

ההודעה לצדדים שלישיים

9.      ההודעה לצדדים שלישיים נמסרה לשלושת נושאי המשרה כדין, אך הם בחרו שלא להגיש כתב הגנה מטעמם. על כן, זכאית המועצה לקבל נגדם פסק דין על סמך ההודעה לצדדים שלישיים.

10.  לעניין ההודעה לצדדים שלישיים נגד הראל - אין מחלוקת כי הראל הנפיקה פוליסת ביטוח שהייתה בתוקף במועד הגשת ההודעה לצדדים שלישיים, אשר מכסה את אחריותם של נושאי המשרה במועצה. בזמנו התגלעו מחלוקות בין המועצה לבין הראל באשר לנושאים רבים הנוגעים לתחולת הפוליסה במסגרת מספר תיקים שהתנהלו בין הצדדים בפני שופטים שונים. מחלוקות אלו הוכרעו לטובת המועצה, והראל אינה חוזרת על טענותיה שם במסגרת התיק לפני. טענת הראל בתיק זה מתייחסת לחריג שנכלל בפוליסה הספציפית ושלא נכלל בפוליסות הקודמות. חריג זה קובע:

"מוצהר ומוסכם בזה כי:

תוחרג תביעה כלשהי הנובעת ו\או הקשורה ו\או הנגרמת במישרין ו\או בעקיפין מאי עריכת ביטוח או מעריכת ביטוח חלקי או חסר".

לטענת הראל, מאחר שהרשלנות המיוחסת לנושאי משרה עניינה אי עריכת ביטוח תאונות אישיות, אין לנושאי המשרה כיסוי ביטוחי נוכח החריג הנ"ל. לטענתה, החריג מוציא מהכיסוי הביטוחי כל תביעה שעניינה באי עריכת ביטוח מסוג כלשהו, בין אם מדובר בביטוח תאונות אישיות ובין אם מדובר באי עריכת ביטוח מסוג אחר. לשיטתה, החריג מנוסח באופן ברור שאינו משתמע לשתי פרשנויות שונות ולפיכך אין להכיר בקיומו של כיסוי ביטוחי במקרה דנן. הראל טענה עוד, כי החריג הוסף לפוליסה נוכח המחלוקות שהתגלעו בין הצדדים במסגרת התיקים הקודמים ומתוך רצון להבהיר שמקרים דוגמת המקרה דנן לא יכוסו בפוליסה.

11.  המועצה טענה מנגד, כי הסעיף מנוסח בצורה כללית וסתמית באופן שניתן לפרשנויות שונות. לטענתה, הסעיף אינו מחריג את הכיסוי הביטוחי מפני התרשלות שעניינה אי עריכת ביטוח תאונות אישיות, ולפיכך אין לקבל את הטענה שהסעיף מחריג את המקרה דנן מהכיסוי הביטוחי. המועצה הפנתה בעניין זה להלכות הנוגעות לאופן פרשנות חוזה ביטוח וטענה, כי כאשר החריג אינו ברור או שניתן לפרשנויות שונות, יש לפרש את הסעיף לטובת המבוטח ונגד המבטחת.

12.  לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, בפוליסה הרלבנטית וביתר המסמכים שהוגשו על ידם, הגעתי למסקנה, כי החריג עליו מבססת הראל את הגנתה מחריג את המקרה דנן מתחולת הפוליסה. אכן, חוזה ביטוח יש לפרש נגד המבטחת ובהתאם לצפייה הסבירה של המבוטח (ראו רע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת חן נ' סהר חב' לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 28, ע"א 78/04 המגן חב' לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ). יתרה מכך, כאשר החריג ניתן לשתי פרשנויות סבירות, יעדיף בית המשפט את הפרשנות המיטיבה עם המבוטח, ואין די שהמבטח יצביע על פירוש סביר של החריג על מנת שיוכר דבר קיומו, אלא עליו להראות, כי הפרשנות לה הוא טוען, היא הפרשנות הסבירה היחידה בנסיבות העניין (ע"א 172/89 סלע חב' לביטוח בע"מ נ' סולל בונה פ"ד מז(1) 331, 327-328; ע"א 4651/95 בני סעיד חמודה קבלני עבודות קווי מים נ' המועצה המקומית עראבה, פ"ד נ(5) 81; ופסק הדין בפרשת בית הכנסת רמת חן שהובא לעיל).